ב-2009 עמד השכר הממוצע במשק על 8,108 שקלים. גם בשנה החולפת העובדים בעלי השכר הממוצע הגבוה ביותר היו בחברת החשמל: 20,285 שקל בחודש. הענף שבו נרשמה הירידה הגבוהה ביותר (13.2%) היה בנקאות, ביטוח ופיננסים

אמנון אטד, "כלכליסט"

פורסם:  08.03.10, 14:37

שתף

בשנת 2009 עמד השכר הממוצע ברוטו במשק על 8,108 שקלים - ירידה של 2.8% לעומת שנת 2008. כך מפרסמת היום (ב') הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

 

• השכר נשחק בעסקים הקטנים פחות מהגדולים
  

 

הענף בו נרשמה הירידה הגדולה ביותר בשכר היה ענף הבנקאות, ביטוח ופיננסים - 13.2%. שני הענפים היחידים בהם נרשמה דווקא עלייה בשכר הממוצע היו ענף התחבורה - (עלייה של 0.2%) וענף שירותי בריאות, רווחה וסעד (עלייה של 0.1%).

 

מנתוני השכר מתברר עוד כי גם בשנת 2009 ניצבו בראש טבלת השכר (על פי סיווג קבוצות העובדים של הלמ"ס) עובדי חברת החשמל, עם שכר ברוטו ממוצע של 20,285 שקל. עובדי ענף הפיננסים (בנקים, חברות השקעה וביטוח) השתכרו בממוצע בשנה שעברה 14,107 שקל. השכר הממוצע של עובדי המינהל הציבורי היה 12,527 שקל ושל עובדי התעשייה 11,101 שקל. 

 

השכר הממוצע בענף התחבורה הסתכם בשנת 2009 ב-9,435 שקל. בענפי השירותים העסקיים היה השכר הממוצע 8,483 שקל, בענף הבנייה - 7,288 שקל, בענפי המסחר - 7,043 שקל, בשירותי הבריאות, הרווחה והסעד - 6,931 שקל, בחינוך - 6,471 שקל ובשירותים הקהילתיים - 5,434 שקל. את טבלת השכר לשנת 2009 סוגרים העובדים בענפי החקלאות עם שכר חודשי ברוטו ממוצע של 5,433 שקל והעובדים בשירותי האירוח והאוכל עם שכר ממוצע של 3,849 שקל. 

 

השכר הממוצע של עובד מחו"ל עמד על 4,275 שקלים - ירידה של 0.2% לעומת שנת 2008.

 

מספר העובדים הישראלים בכלל ענפי המשק עמד ב-2009 על 2.81 מיליון מועסקים. מספרם של העובדים מחו"ל עמד על כ-79,000 ומספרם של העובדים מהשטחים עמד על כ-31,000. במספר משרות השכיר לא נרשם שינוי בין 2008 ל-2009.

 

הירידה הגבוהה ביותר במספר העובדים ב-2009 היתה בענף התעשייה - 3.7%. בענף שירותים עסקיים נרשמה ירידה של 2.4% במספר העובדים ובענף הבינוי ירידה של 2.3%. העלייה הגדולה ביותר במספר העובדים נרשמה בענף בנקאות, ביטוח ופיננסים - 4.9%. בענף שירותי, בריאות רווחה וסעד נרשמה עלייה של 4.1% במספר העובדים, במינהל הציבורי עלייה של 2.6% ובחינוך עלייה של 2%.

סקר גיאוקרטוגרפיה: 82% אינם חוששים לאבד את משרתם

מדד התעסוקה גלובס-שמר: 74% לא יעזבו את מקום עבודתם מיוזמתם ■ 37% מאמינים שבמהלך השנה יתפנו יותר משרות ■ רק 31% יבקשו העלאת שכר בינואר ■ 43% מהעובדים הלא מאוגדים היו רוצים להצטרף להסתדרות

מפוטרי ההיי-טק הפכו לסמל של תחילת המשבר הכלכלי: פיטורים המוניים וקיצוצים בשכר ובהטבות. אולם ברבעון האחרון של 2009, עובדים שנצמדו לכיסא החלו לחוש בשינוי מגמה: ההתאוששות החלה, הגיוסים חזרו ורמות השכר בעלייה.

אולי זה מה שמסביר מדוע 31% מהנסקרים (מהם 42% בעלי הכנסה בינונית ו-39% תושבי הדרום), בסקר התעסוקה המשותף של "גלובס" ומשרד עוה"ד אריאל שמר ושות', מרגישים בנוח לבקש כבר בתחילת השנה האזרחית החדשה העלאת שכר, ו-28% (מהם 35% צעירים עד גיל 34) לחפש מקום עבודה בתנאי שכר גבוהים יותר.

"נתונים אלה מלמדים שתחושת המשבר עברה ושגל סכסוכי עבודה מתקרב", אומר עו"ד אריאל שמר, המתמחה בדיני עבודה. לדבריו, "המעבידים ניצלו את המשבר כדי לצמצם שכר ולפטר עובדים. היום העובדים מרגישים בטוחים יותר, ולכן הם מעזים לשפר את תנאי העסקתם".

"השיעור הגבוה של המעוניינים מעיד על הצלחה שיווקית של ההסתדרות, אך גם על כישלון בכך שרבים רוצים להתאגד וחשים שאינם יכולים".

נכון להיום, רק 28% מכלל השכירים במשק חברים בהסתדרות העובדים.

כך או כך, מדד התעסוקה "גלובס-שמר" המשוקלל מעיד על עלייה קלה של 0.8% באופטימיות בשוק התעסוקה: שעומד בדצמבר 2009 על 58.2 נקודות מתוך 100, לעומת 57.4 נקודות באוקטובר 2009.

המקרו: הביטחון הכלכלי הולך ומתגבר

העלייה המתונה במדד האופטימיות ל-46.4 נקודות, מעידה על תחושת אופטימיות בנוגע להתחזקות הכלכלה הישראלית

מדד המקרו - הבוחן את רמת האופטימיות ואת רמת הביטחון של ציבור העובדים בכלכלה הישראלית - רשם בדצמבר 2009 עלייה מזערית: 46.4 נקודות לעומת 46.1 נקודות בחודש אוקטובר אשתקד. 23% מהנסקרים - בדומה לשיעור הנסקרים במדד ספיריון האמריקני - סבורים שהכלכלה הישראלית מתחזקת על אף המיתון.

בהקשר זה, הגברים הישראלים (28%) מביעים ביטחון הולך וגובר ביחס ליכולותיה של הכלכלה הישראלית, יותר מהנשים הישראליות (18%).

מאידך, 47% מהנסקרים, בהשוואה ל-35% מהאמריקנים, פסימיים וחושבים שהכלכלה נחלשת. 30% חושבים שאין שינוי.

בזכות היצע המשרות

הרכיב האופטימי שתרם לשיפור במדד המקרו הכללי הוא היצע משרות בשוק העבודה: 37.3% מציבור העובדים צופים שהיצע המשרות יגדל ב-2010, לעומת 27.4% שסבורים שהוא יקטן, ו-35.3% שסבורים שהוא יהיה אותו דבר.

העצמאים אופטימיים יותר מהשכירים במגזר הציבורי: 39% לעומת 14% (בהתאמה) סבורים שכלכלת ישראל מתחזקת, ו-45.2% לעומת 30.3% (בהתאמה) סבורים שהיצע המשרות יגדל.

"העצמאים לרוב הראשונים לזהות מגמות כלכליות המתבטאות בהכנסותיהם. לכן, לתחושות החיוביות שלהם יש השפעה מידית על שוק העבודה", מפרש עו"ד שמר.

מיקרו: כבר לא כל-כך חוששים מהבאות

העלייה ברמת האופטימיות הכללית מעלה מעט גם את תחושת הביטחון התעסוקתי האישי, ל-70 נקודות

מדד המיקרו - הבוחן את רמת הביטחון התעסוקתי האישי - רשם בדצמבר עלייה נוספת: 70 נקודות לעומת 65.5 נקודות בלבד בחודש יוני אשתקד. שיפור קל זה מיוחס בעיקר לעובדה ש-63.5% מהנסקרים בטוחים במקום עבודתם: שלא יפוטרו ושמקום עבודתם לא ייסגר במהלך 2010.

מאידך, יתר הפרמטרים המרכיבים את מדד המיקרו משקפים פסימיות, זהירות והססנות בקרב ציבור העובדים: 44.4% בטוחים שלא יצליחו למצוא מקום עבודה חדש בתנאים טובים יותר, לעומת 25.8% שבטוחים בעצמם בנושא זה ו-29.9% שבטוחים שיצליחו למצוא עבודה חדשה באותם תנאים. מרבית הנשאלים, 74.1%, גם לא מאמינים שייזמו מהלך של עזיבת מקום העבודה לטובת מקום עבודה חדש במהלך 2010, לעומת 12.2% שיזמו.

המתודולוגיה

הסקר נערך בקרב מדגם מייצג של 500 עובדים שכירים, עצמאים ומובטלים. מדד המקרו בוחן את תחושות העובדים ביחס לכלכלה ושוק העבודה הישראליים, ואת רמת האופטימיות ביכולתה של הכלכלה הישראלית לצאת מהמשבר. מדד המיקרו בוחן את תחושות העובד לגבי יציבות משרתו, יכולת השתכרותו, וסיכויו לאבד את משרתו ולקבל אחרת תחתיה.

המדד המשוקלל מבוסס על שילוב שני המדדים, ובודק את רמת הביטחון של המועסקים ברמה האישית, ואת רמת האופטימיות שלהם ביחס לכלכלה הישראלית ולשוק התעסוקה המקומי. כל זה, בהשוואה למדד ספיריון (Spherion) האמריקני של מכון האריס אינטראקטיב, הבוחן אחת לחודש את שוק העבודה בארה"ב עפ"י פרמטרים דומים, בקרב מדגם מייצג של 2,579 עובדים.

עו"ד אריאל שמר: "הנכות מעולם לא הפריעה לי"

הוא חלה בשיתוק ילדים כשהיה תינוק, אבל רואה בנכות רק יתרונות ■ הוא חושב שעריכת דין היא המקצוע הכי רומנטי בעולם, ואפילו מוכן למות על הכיסא שלו במשרד ■ שיחה עם עו"ד אריאל שמר, אגב יום הנכה הבינלאומי

"הרבה פעמים שואלים אותי 'לא מפריע לך שאתה לא יכול לרוץ?' אז אני אומר להם 'לא מפריע לכם שאתם לא יכולים לעוף?'. אני לא יודע איך זה לרוץ, אז זה לא מפריע לי. העולם שלך בנוי בדיוק לפי אותו מתכון שיצא לך, ואיתו אתה מתפקד" - כך אומר בשיחה עם "גלובס" עו"ד אריאל שמר (62), מעורכי הדין המובילים בתחום דיני עבודה, ראש משרד אריאל שמר שאותו ייסד ב-1979.

"חליתי בשיתוק ילדים כשהייתי תינוק", מספר עו"ד שמר, "זה עולמי. זה מעולם לא הפריע לי לכלום. השתתפתי בטיולי הכיתה, שיחקתי עם חברים, ובכיתה ג' הייתי מלך הכיתה. הילדים נאבקו ביניהם מי ייתן לי מתנה יותר יפה כדי שיוכל לקחת אותי בעגלה הביתה. פעם הייתי הרבה יותר מוגבל. הלכתי עם שני מכשירים ושני מקלות, ובכל זאת עשיתי את כל הדברים עם כולם. אני לא זוכר שבאיזשהו שלב בחיי הנכות היתה בעיה.

"האמת, יש בזה רק יתרונות. סדרי העדיפויות שלך הרבה יותר נכונים מסדרי עדיפויות רגילים. מה חשוב ומה לא חשוב מאוד ברור. הרי כשמישהו בריא מרגיש נכה לרגע, אם הוא עבר תאונה או סובל ממחלה כלשהי - מיד אחד הדברים הראשונים שקורים זה שסדרי העדיפויות משתנים. דברים שנראים טפלים הופכים ליותר טפלים, והחשובים מקבלים את הבמה. אצלי מלכתחילה התפקוד יותר ממוקד. זה יתרון גדול.

עריכת דין

"סבי, קורט בלומנפלד, כיהן כנשיא ההסתדרות הציונית בגרמניה בזמן עליית היטלר לשלטון (1933). לגיסו, משה זמורה, ולחברו הטוב ביותר, פליקס רוזנבליט, היה בברלין משרד עורכי דין קטן", מספר עו"ד שמר. "לימים, לאחר שעלה ארצה, מונה זמורה לנשיא בית המשפט העליון הראשון; וחברו רוזנבליט, המוכר כפנחס רוזן, מונה לשר המשפטים. סבי לא היה עורך דין, אך היה מקורב למקצוע, שכן רבים ממכריו היו עורכי דין. בישראל הוא שימש כנשיא קרן היסוד וכנשיא המפלגה הפרוגרסיבית.

"אני רציתי להיות אדריכל. ארכיטקטורה עניינה אותי. אבל מה שרציתי זה לא היה כל-כך חשוב, אבי החליט שאהיה עורך דין, ונהייתי עורך דין. הוא היה דמות מאוד דומיננטית בחיי. מכיוון שהייתי ילד נכה אבי חשב שזה יהיה יותר נכון בשבילי להיות עורך דין, ושאני צריך למצוא מקצוע רווחי, שיהיה לי יותר קל להתפרנס, כדי שאוכל לעמוד על הרגליים ולא אזדקק לאחרים. האוטונומיה היתה מאוד חשובה לו. בדיעבד, הוא מאוד צדק.

"אני לא רציתי בשום פנים ואופן ללמוד משפטים, אבל אבי שכנע אותי ללמוד רק את השנה הראשונה כדי לראות איך זה. אחרי שנה אמרתי לו שזה לא מוצא חן בעיניי, אבל הוא אמר 'אין דבר, תמשיך עוד שנה, אתה כבר מסיים את השנה, לא חבל?'. כל שנה הטקס הזה חזר על עצמו, עד שגמרתי ללמוד משפטים. אחר-כך הוא אמר 'מה, לא תעשה סטאז' אחרי שגמרת?'.

"מאוד לא התפעלתי מלימודי המשפטים, וגם להתמחות לא התחברתי. התמחיתי אצל עו"ד יעקב הגלר, אביה של השופטת בדימוס עדנה קפלן-הגלר, שהיה מומחה לפלילים. מהר מאוד גיליתי שזה לא בשבילי, כי אני שונא להפסיד.

"רק כשהתחלתי לעסוק בפן האזרחי-מסחרי של המקצוע, ומאוחר יותר בדיני עבודה, גיליתי שזה המקצוע הכי טוב עלי אדמות. בעיניי, עוד לא הומצא מקצוע יותר טוב מעריכת דין. שני ילדיי הגדולים, דן-דן ויעל, אמרו לי מגיל אפס 'אנחנו לא יודעים מה נהיה כשנגדל, אבל אנחנו יודעים בוודאות מה לא נהיה, לא נהיה עורכי דין'. מובן ששניהם עורכי דין".

דיני עבודה היום

"אנחנו חיים בעידן שבו יש היחלשות דרמטית של כל ארגוני העובדים והמעבידים", אומר עו"ד שמר, שהוא כאמור מעורכי הדין המובילים בארץ בתחום דיני עבודה. "אין הסכמים גדולים חדשים; לעומת זאת, יש ביטולי הסכמים מכל מיני סוגים במישור המקומי. במקביל, בתי הדין לעבודה הופכים לצפויים פחות ופחות. עורכי דין פחות יודעים לצפות מה יקרה בבתי הדין לעבודה, וככל שהם פחות צפויים - שני השחקנים שמשתתפים בבית הדין לעבודה, העובדים והמעבידים, צריכים להיערך למצוא פתרונות ללא הזדקקות לבית הדין לעבודה.

"בנוסף לכך, עולם העבודה הרבה יותר הטרוגני. פחות אפשרי לדבר על סוגים מסוימים של עובדים, מעמד מסוים, או כוח מסוים של עובדים. הארגונים הופכים לפחות ופחות רלוונטיים, והעובדים הבודדים הופכים להיות יותר רלוונטיים. עובדים בודדים שהם חזקים - כמו עובדי היי-טק, עובדי מחקר, מדענים, חוקרים, עורכי דין, אנשים בעמדות בכירות - יודעים בדרך-כלל לכלכל את צעדיהם ולנהל את עניינם נכון. עובדים חלשים יותר סובלים מחוסר יכולת לנהל את עניינם. במישורים האלה פעולתם של ארגוני העובדים מאוד מהותית".

בעוד 10 שנים

"אני לא אפרוש לעולם. אם אני לא אהיה סנילי, לא אסבול ממחלה ושותפיי לא יגרשו אותי, מאוד אשתדל למות בעבודה, על הכיסא שלי במשרד. אין דבר שאני יותר אוהב מאשר לעבוד".